פסק-דין בתיק ת"א 18038-03-09

פתח דבר

 התביעה המונחת בפני, הינה תביעה לפינוי הנתבעת ממקרקעין, הנמצאים בבעלותו של התובע וכן לחיובה בדמי שימוש ראויים בסך 100,800 ש"ח.  

רקע עובדתי

 אין מחלוקת בין הצדדים בדבר העובדות הבאות:

·        בהתאם לנסח רישום המקרקעין, אשר צורף כנספח א לתצהיר עדותו הראשית של התובע, התובע הינו בעלים של  מגרש המצוי ברחוב המרץ בפתח תקוה, והידוע כחלקה 51 בגוש 6367 (להלן - המקרקעין). על המקרקעין בנוי מבנה.

·        בעבר, השכיר התובע את המקרקעין לסהר תעשיות ושלטים בע"מ (להלן -  סהר). הסכם השכירות מיום 22.2.1994, צורף בהסכמה לסיכומי ב"כ הצדדים. מאז עזיבת סהר את המקרקעין ועד היום,  מושכרים המקרקעין למוסך (סעיף 2 לתצהיר עדותו הראשית של התובע; עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 3-6).

·        בהתאם לנסח רישום מקרקעין, אשר צורף כנספח ב לתצהיר עדותו הראשית של התובע, הנתבעת (ששמה היה בעבר "רימוני בית מלאכה מכני בע"מ" - ראו בענין זה דברי ב"כ התובע בעמ' 2 לפרוטוקול, שורות 12-13), הינה בעלים של מגרש הגובל במקרקעין  והידוע כחלקה 52 בגוש 6367 (להלן - מקרקעי הנתבעת). על מקרקעי הנתבעת בנוי מפעל לייצור ומכירת מוצרי פלסטיק ותבניות מתכת (להלן - המפעל). 

·        בין המקרקעין ומקרקעי הנתבעת מפרידה גדר. חלקה של הגדר בנוי מפח וחלקה מביטון (להלן - הגדר). כפי שיפורט להלן, מיקומה של גדר זו הוא לב ליבה של המחלוקת בתיק זה.

טענות הצדדים

 התובע טוען, כי בעת שבדק את ניצול אפשרויות הבניה, העומדות לרשותו במקרקעין, הוסבה תשומת ליבו על ידי אדריכל ומודד, כי הנתבעת פלשה למקרקעין ובנתה הגדר בשטחו של התובע. התובע תומך טענתו להסגת גבול, כאמור לעיל, בחוות דעת מודד מוסמך מטעמו, מר מלכיאל חן-ציון (להלן - המודד חן-ציון). חוות הדעת צורפה כנספח ד לתצהיר עדותו הראשית של התובע.

בחוות הדעת של המודד חן-ציון נאמר:

"במדידות שערכתי מצאתי כי אכן קיימת חדירה של הגדר לתחום חלקה 51 (המקרקעין - נ"ש). בדרום לכיוון רחוב המרץ, עמוד השער המהווה את תחילתה של גדר הפח, נמצא 63 ס"מ בתחום חלקה 51. גדר הביטון נמצאת בדרום 42 ס"מ (כולל רוחב הגדר) בתחום חלקה
51, ובקצה הצפוני 39 ס"מ (כולל רוחב הגדר) בתחום חלקה 51 ... סך כל החדירה מתחום חלקה 52 (מקרקעי הנתבעת - נ"ש), לתחום חלקה 51 (המקרקעין - נ"ש) הינו 19.85 מ"ר".

לטענת התובע, כל פניותיו לנתבעת להשבת המצב לקדמותו עלו בתוהו. לפיכך, התובע עותר לסילוק ידה של הנתבעת מהמקרקעין. עוד עותר התובע לחיובה של הנתבעת בתשלום דמי שימוש ראויים, וזאת בגין השימוש שנעשה על ידה במקרקעין ללא הסכמתו. התביעה הינה לתשלום דמי שימוש ראויים בגין שבע השנים האחרונות, שקדמו להגשת התביעה, בסך כולל של 100,800 ש"ח, וזאת על בסיס חיוב חודשי בסך
300$ לחודש). 

הנתבעת אינה מכחישה, כי היא זו שהקימה את חלקה של הגדר העשוי ביטון, על חשבונה, בגבול בו קיימים הפרשי גבהים בין המקרקעין ומקרקעי הנתבעת. בניית גדר הביטון נעשתה במסגרת עבודות שיפוץ והרחבה של המפעל וכדי למנוע קריסת אדמה מהמקרקעין אל תוך מקרקעי הנתבעת. לטענת הנתבעת, גדר הביטון הוקמה על ידה עוד בשנת 1994 בדיוק על גבול החלקות נשוא התביעה, וזאת בהתאם להיתר בניה, שהוצא כדין על פי מדידת מודד מוסמך, בידיעתו ובהסכמתו המלאה של התובע ומבלי שהעלה עד היום כל טענה בגין כך.

הנתבעת טוענת עוד לשיהוי ניכר בעצם הגשת התביעה ביחס לגדר הביטון, וזאת נוכח מועד הקמתה. יובהר כבר עתה, כי טענה זו לא נזכרה בכתב הטענות שהגישה הנתבעת אלא רק במועד מאוחר יותר (בענין זה ראו דברי ב"כ הנתבעת בעמ' 5 לפרוטוקול, שורות 11-14).

בכל הנוגע לחלק הגדר העשוי מפח, הנתבעת טוענת, כי זו כלל לא נבנתה על ידה. לטענתה, גדר הפח הוקמה על ידי סהר - שוכרת המקרקעין מידי התובע, וזאת, על מנת להקטין את רסס חלקיקי הצבע המותזים על ידה במסגרת עבודתה. 

עוד טוענת הנתבעת, כי בניגוד לגדר הביטון אשר הוקמה על ידה באישור והיתר, גדר הפח  הוקמה על ידי סהר באופן לא חוקי ומסוכן - ללא מדידה, ללא היתר בניה, ללא אישורי קונסטרוקציה, בצורה המכערת עד מאד את מפעלה של הנתבעת. הנתבעת מציינת, כי היתה מעונינת בפירוק גדר הפח, וכי הציעה לתובע למנות מודד מוסכם לשם פתרון המחלוקת, אך הוא סירב והעדיף חוות הדעת של המודד חן-ציון, המומחה מטעמו.